הרהורים של ערב ראש השנה

ערב ראש השנה תשפ"ה

ואנחנו שוב מתקרבים לראש השנה

והכל עולה וצף

אני מוזגת דבש לבצק של עוגיות

ורואה את צנצנת הדבש שלך - זאת שקיבלת מסבתה

יושבת מיותמת על שולחן החג

באותה סעודה שהתחלת... ולא סיימת

תוך כדי אפייה, צלילי השופר של אחיך הקטן המתלמד, חודרים  לתודעתי

ואני נזכרת בך, בצלילים שאתה היית משמיע

כשהיית בגילו והתלהבת מכישוריך בתקיעות

ואני נזכרת שמצוות השופר היתה אחת המצוות האחרונות שקיימת

לפני שמלאך המוות בא לקחת אותך

ולגאול אותך מהסבל הרב שלך

הסבל שלמרות כל הרצון שלי

שרציתי בכל נפשי ומאודי להקל מעליך

לא הצלחתי

זה לא עלה בידי להציל אותך

כי השם רצה אחרת

הגעת כבר לתיקון שלך ולא היית צריך לסבול יותר

השם רצה אותך קרוב אליו

בצורה הכי טהורה ונקיה

הנשמה המיוסרת - הנשמה הטהורה שהזדככה מיסורים

ושוב יזכירו את שמך כל תוקעי ושומעי השופר בבתי הרפואה

ויקראו בעלונים עליהם שמך מתנוסס

ויתפללו עליך ויקדישו את המצווה הזאת לזכותך

ולעילוי נשמתך

ותזכה יוסי שלי - יוסף שמואל בן חיים מרדכי פרץ

שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים

ואף אתה תיגש לכסא הכבוד

כי אתה ממש קרוב לשם

ותתחנן עלי, על כל המשפחה , ועל כל עם ישראל

ובמיוחד עבור שרוליק אחיך

שכל כך מסור לך עד היום הזה

שמטפח את הקבר שלך

ובאופן קבוע מגיע אליך,

שישלח לו כבר כלה,

ושיגיד כבר די לצרותינו וסבלינו

וישמיע את קול שופרו של משיח

אז ניפגש שוב

בעת שיקוצו וירננו כל יושבי עפר

ועד אז

ש(י)נה טובה ומתוקה ;)