הרהורים של מוצאי יום כיפור

"אנו מלאי עוון - ואתה מלא רחמים" (מתוך תפילות יו"כ)

בפעם הראשונה שאמרתי את המילים הללו,

תמונות הזוועה שראינו בשבוע האחרון של תשרי תשפ"ד

קפצו לי לפני העיניים

ולא יכולתי להמשיך...הלזה יקרא מלא רחמים?????

בכיתי כמו מזמן לא בכיתי...

אבא, מלא רחמים... איך יכול להיות?????

שוב ושוב המילים חזרו על עצמם בכל תפילה ואני מנסה ליישב את הדברים.

איפה הרחמים? איפה הרחמים מול האכזריות הנוראה, כשילדים קטנים נשארים יתומים, הורים שכולים, הורים ששנה אחרי, עדיין לא יודעים מה עלה בגורל ילדיהם,

אלמנות טריות, וזה בנוסף לכל השכול של אנשים צעירים שנפטרו ממחלות ועוד ועוד אסונות, שמצטרפות לאלפיים שנות גלות...

ואם כבר נזכרים בצרות אז 6 המיליון שעמנו איבדנו במעשי אכזריות שכדוגמתן לא היו בהיסטוריה במשך 6 שנים ארוכות....

ואתה מלא רחמים...

ניסיתי להתמקד בנקודות האור במעשי הרחמים שאני בעצמי חוויתי, בסיפורי הנחמה, בסיפורי התקווה והתקומה והחיזוק ששמענו מפי הניצולים, אך לא, המוח והלב רצה להבין איך דווקא מעשי הזוועה הינם פעולות של אב מלא רחמים.

כי אני מאמינה שהכל ממנו והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים...

ואז הגיע חזרת הש"ץ של מוסף

לפיוט הנורא של אלא אזכרה

עשרה הרוגי מלכות

ותיאורי הזוועה, שכנראה החמסניקים ימח שמם וזכרם גם קראו ולקחו השראה משם...

ואז קראתי את אותן מילים שהמלאכים צעקו: הזו תורה וזו שכרה???

והתשובה שידעתי כבר, אבל עכשיו נזכרתי

"ענתה בת קול משמיים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים. לתהו ובוהו אשית הדומים"

ונזכרתי בפירוש - העולם נתפרה כבר מבראשית. ואנחנו רק רואים קטע אחד. בשביל להבין את הכל יהיה צורך לפרום את הכל כדי שתראו ותבינו את כל החשבון... לראות את כל "התיק הרפואי" על מנת להבין איך קטיעת גפיים זה רחמים לחולה.

ונרגעתי. ושתקתי. וקיבלתי. למרות שעדיין לא ממש הבנתי.

ורק התחננתי: שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזרות קשות אכזריות

כי לך לבד עינינו תלויות...